• פינקרבל

חשופה לסופה שאותי מטלטלת פתוחה לריחות,חשופה לפריחה שאותי מבלבלת לאט לאט מתערטלת"....

ושוב חוזר הניגון..

הוא מתנגן לו בקולות של ילדים, בבקשות של הרופאים, בקולות קטנים בראשך.

חשבתי שרגלי הולכות קדימה אבל בעצם חזרתי לנקודת תחילה.

מצאתי את עצמי על שולחן הניתוחים שוב .

אגו של רופאים, המלצות כאלו ואחרות ואת כשורדת רוצה לעשות את המקסימום כדי לשרוד.

לילות ללא שינה בקרים עייפים חששות פחדים.

את הכאב הזה כבר חשתי אותו הוא מוכר לגופי.

הכנתי את עצמי עטופה במשפחה וחברים, עטופה בשירים.

ב10.12.18 התאשפזתי שעה לפני הניתוח נצמדת למילים כדי להירגע כדי לחלום על חיים אחרים.

"משנה לשנה אני הולכת ונחשפת

מעונה לעונה אני מתקלפת מסירה את כסותי הישנה מקפלת אותה

בפינה ומסתכלת מציצה בתהום שמעבר לדלת כבר לא כל כך נבהלת

מביטה ברקיעים שמעלי זו עדיין אותה התכלת"

"אני פתוחה לרוחות".












ככה עוצמת את עיני לקולה של ציפור שיר יהודית רביץ לשיר משנה לשנה..

לאט לאט נרגעת זו עוד דרך במסע גם לחזור אחורה כדי לתקן זו לא בושה.

כל בוקר מאז ידיעת המחלה הרגשות מתבלבלים עם תחושת בושה, כעס, ושתיקות רבות.

השנה הזו עוד מאת נגמרת 2018 הייתה שנה מלאה בכאב.

נראה שכאב הוא חלק ממני שהכאב הזה מגיע מטלטל את כל עולמי ואז מרפא ממני את הפחדים.

אני מכוונת מטרה לעבור את זה עוד צפויות לי הקרנות זריקות וכדורים למשך השנים.

החלטות על גופי על החלטה אם להביא עוד ילדים לעולם אם אוכל עוד אם גופי יאפשר .

זה עוד כאב עוד תחושה של חוסר שליטה בחיים שגורלך נחתם בעודך בחיים.

אבל אני נצמדת לעובדות כרגע ופחות לחלומות ,מסננת מחשבות וממקדת את כל כולי וכוחותיי להבריא.

הדברים הקטנים הם אלו שמצליחים להרם לי את הראש למעלה לחמם לי את הלב.

החברות ששם תמיד הילדים המשפחה הקרובה.

השירים מוסיקה תמיד מצליחה להרים אותי ,לחייך חיוך גדול על פניי ולהרגיע את כל מחשבותיי..

אז כמו בשיר ....

לאט לאט לאט מתערטלת....

חושפה במילים ,חשופה לאנשים, חשופה בכל בדיקה וטיפול

גופי חשוף לעיני כולם.

נשמתי שקופה לפעמים היא חלשה לפעמים היא מתחזקת היא בוכה ועולה כי היא מבולבלת.

כותבת את המסע הזה ומשחררת כאב , כאב נוסף שהצטרף.

0 צפיות

©2018 Pinkerbell. Build with ♡ by Advancer

עקבו אחריי

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon